אל העוגיות המרוקאיות הגעתי אחרי שאימי היקרה, אסתר ז"ל, נפטרה. אמא שלי היתה אלופת העוגיות המרוקאיות - לפני כל חג הבית היה הופך ל"מיני קונדיטוריה", וקופסאות על גבי קופסאות היו נערמות בכל פינה. הייתי הולכת לישון עם ריח העוגיות ומתעוררת לריח חדש. גם אחרי שעזבתי את הבית, המשלוחים שלה היו מגיעים עד אליי, וברגע שפתחתי את הקופסה - הריח מיד החזיר אותי הביתה.

כשאמא נפטרה, לא יכולתי לשאת את המחשבה שהמסורת ארוכת השנים שלה תלך לאיבוד, ושהטעם והריח האלה ייעלמו. אז חפרתי במתכונים שלה, ובעיקר בזיכרון שלי - בהסברים שלה כשישבתי לצידה, בתנועות הידיים שלה. נכנסתי למטבח, והרגשתי איך העוגיות שלה יוצאות מבין ידיי. התאהבתי מחדש בריח הזה, ביצירה ובטעם המתוק שמחזיר אותי שוב ושוב לילדות.