מאז ומתמיד אהבתי את המטבח.

לאפות, לבשל, ליצור... אני רואה את המטבח כסדנת יצירה לכל דבר.

אל העוגיות המרוקאיות הגעתי לאחר שאימי היקרה, אסתר ז"ל, נפטרה. 

 

אמא שלי היתה אלופת העוגיות המרוקאיות! לפני חגים, הבית היה הופך ל"מיני קונדיטוריה" והחדר שלי ל"מחסן" העוגיות שלה. קופסאות על קופסאות שהיו נערמות בארון, על השידה, בכל מקום פנוי. הייתי הולכת לישון עם ריח העוגיות ומתעוררת לריח חדש ועוד לפחות 3 קופסאות חדשות. אחרי שעזבתי את הבית, משלוחי העוגיות שלה היו מגיעים עד אלי וברגע שפתחתי את הקופסאות, הריח שלהן מיד החזיר אותי לבית הורי, לחדר הקטן שלי שמלא בריח של שמחה טעימה.  

 

לאחר שאימי נפטרה, היה לי קשה לחשוב שהמסורת ארוכת השנים שלה תלך לאיבוד. שהטעם והריח הזה יחלפו להם. אז חפרתי במתכונים שלה ובעיקר בזכרון שלי. זכרתי את ההסברים שלה כשהייתי יושבת לידה, את תנועות הידיים שלה... ועם זה נכנסתי למטבח והרגשתי איך העוגיות שלה יוצאות מתוך הידיים שלי, התאהבתי שוב בריח הזה שנוצר עכשיו בביתי, התאהבתי ביצירה ובטעם המתוק שמחזיר אותי פעם אחר פעם לילדות שלי.